ראיון עם אשה גדולה בעלת עסק עצמאי קטן לכבוד יום האישה הבינלאומי

יום האישה הבינלאומי נחגג כבר מעל 100 שנים, ובמהותו זה היום להראות כבוד ואהבה לנשים תוך ציון הישגיהן הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים.
לכבוד היום הזה, אני רוצה להכיר לכם את רבקה קליין הבעלים של 'עיצוב חופשי' בית הספר לתפירה ועיצוב אופנה. רבקה היא בעלת עסק עצמאי שעל-פי הפרמטרים של משרד הכלכלה נחשב לעסק קטן, אבל אני אומרת לכם שזה עסק ענק ושהיא מנהלת גדולה!!

הראיון הזה היה אמור להתפרסם בידיעות אחרונות או בלאישה. הם עוד לא מכירים את רבקה. עד שהם יכירו ויפרסמו ראיון כזה תזכרו איפה קראתם עליה לראשונה.  אבל קודם…

טיפה רקע לפני שנתחיל.

מדצמבר אני מלווה  כמרצה את הקורס להכשרת מעצבות אופנה בבית הספר לעיצוב אופנה 'עיצוב חופשי'  (http://www.shoham-fashion.com/) http://shoham-fashion.ravpage.co.il/itzuv-ofna

אני אחראית על לימודי היזמות, האסטרטגיה, השיווק והמיתוג. ועוד כמה נושאים שחשוב שיזמים שפותחים עסק קטן ידעו עליהם מבעוד מועד. וככה אני מלווה אותם לאורך השנה.

לוגו - יום האישה הבינלאומי - רבקה קליין 'עיצוב חופשי'
התמונות לקוחות מתוך האתר  http://www.shoham-fashion.com/

בשיעור האחרון אירחנו את המעצבת הגרפית עירית שני (סטודיו עירית שני)  להרצאה על מיתוג, שפה גרפית וניראות ויזואלית. בסוף ההרצאה התפתח דיון על ההשקעה הנדרשת במיתוג. והאם אפשר להתחיל עסק גם בלי זה.

ברור שאפשר להתחיל עסק קטן בזהירות, ולהיות זהירים עם הכסף המושקע. אך עם זאת, מי שהיא כל כך מכווצת מפחד, ולא רוצה לקחת כל סיכון, לא תהיה באמת בעלת עסק.
או לפחות מי שחושבת בקטן, תישאר עם עסק קטן.
האם אנחנו לא רוצות להקים עסק, כדי שהוא יגדל, ויפרנס אותנו בכבוד, ואף בנוחות??

הזהירות היא חשובה, ניהול הסיכונים הכרחי, אך אי אפשר בלי השקעה. אם לא נשקיע, גם לא נקבל ולא נרוויח. קטונתי. אבל זו אמונתי.
בקיצור, בשיעור האחרון בעודי יושבת לצידה של רבקה קליין הבעלים והמנהלת של בית הספר הזה, היא אומרת: "גם אני עסק קטן, וגם אני התחלתי בקטן".
קטעתי אותה באחת. "לא! את לא!!! את חושבת בגדול, ואת ממש לא מהווה דוגמה למישהי שצועדת בזהירות מתוך פחד משתק."
אמרתי ולא ידעתי כמה אני צודקת. אבל הרגשתי. הרגשתי בבטן שאני צודקת.
והחלטתי שאני מראיינת אותה, כדי לספר את הסיפור שלה. ולו רק כי אותי הוא מסקרן.

ראיינתי. הנה הראיון לפניכם. תגידו לי אתם, בסופו, אם לא צדקתי…  🙂

 שמלת ילדה רבקה קליין, עיצוב חופשי - יום האשה הבינלאומי

 

ביקשתי שרבקה תספר קצת על עצמה. כדי שנכיר.

אני בת 29, אני אמא לארבעה ילדים. נשואה ליחיאל וגרה ביצהר שבשומרון. את יודעת איפה זה? אחרי אריאל וצומת תפוח. קרוב לשכם. יחיאל עובד במועצה הדתית שומרון ומלמד בישיבה החדשה ביצהר. הילדים שלנו בני 8, 7, 5.5 ו-3. שתי בנות ושני בנים שיהיו בריאים.

אנחנו נפגשות בפורים, ואני מבקשת לראות את התחפושות שהיא תפרה להם.

עיצוב חופשי - בית הספר לתפירה ועיצוב אופנה, רבקה קליין - תחפושות פורים 2015
"את רואה? הגדולה התחפשה לסינית. השני למוכר עוגיות. השלישית למלכת הדובדבנים והצעיר לכהן הגדול.   באמת שהשקעתי רק זמן, וממש לא הרבה. ומבחינת כסף לא השקעתי יותר מ-100 ₪ לכל ארבעת התחפושות יחד. מאמינה?"
לא. אני עונה. השנה למזלי קיבלנו עבור יהלי תחפושת בהשאלה מחבר. בד"כ אני מזמינה בינואר תחופשת מ-eBay כדי לחסוך קצת. עברו הימים שההורים מכינים במו ידיהם תחפושות לכל ילד. אבא שלי היה משקיע. אני כבר לא טורחת מעבר לאיפור מושקע על הפנים.
"אנשים דווקא משקיעים היום. אבל אולי הם משקיעים יותר בכסף. הם משלמים לתופרת שתכין להם תחפושת על פי בקשתם, או שהם קונים ביוקר תחפושות שעשויות מבדים הכי זולים. אני תופרת לילדים דברים מאד איכותיים, שנשארים לאורך כל השנה בארגז תלבושות בבית והם משחקים בהם ונהנים!"

 

ומבלי שנתכנן זאת, נכנס על ההתחלה הקטע של הזוגיות השיוויונית לשיחה.

"הוא נמצא איתם הרבה, יחיאל. הוא מגבה אותי. הנה, הוא זה שנמצא איתם עכשיו כשאני פה יושבת איתך.  זה אחד הדברים שבזכותם אני יכולה לעבוד כמו שאני עובדת ולהצליח. הוא נותן לי יד חופשית. הוא עובד איתי בעסק. הוא למשל אחראי על הנהלת החשבונות, והקשר מול רואה החשבון."

יחיאל וההורות המעורבת והפעילה שלו עוד יחזרו בשיחתנו. מה שברור הוא שבאותו בית-קפה תל-אביבי בו אנחנו יושבות לצהריים יחד, כשאני לפני כנס נשים בלהב, והיא לפני פגישה עם המאמן העסקי שלה, באותו הרגע אין בינינו שום פער. כן, לה יש כיסוי ראש, ואצלי התלתלים משוחררים. לה יש חצאית ובגדים צנועים ולי מכנסי ג'ינס. היא מיצהר ואני מפתח תקווה. לה ארבעה ילדים ולי אחד בן שש, ועוד חייל מנישואיו הראשונים של פיני. אבל שתינו נשים עצמאיות בעלות עסקים, שחיות בזוגיות שיוויונית ושואפות קדימה ולמעלה. דומות. שונות.

[ תמונה של רבקה ויחיאל! ]

ספרי לי מההתחלה, אני מבקשת.

בגיל 19 סיימתי שירות לאומי והתחלתי לימודי ארץ ישראל והיסטוריה בבר אילן. לקח לי בדיוק חודש להבין שזה לא בשבילי. אני מאד מעשית. חיפשתי משהו מעשי וזה היה שם בעיקר 'חפירות'. אז החלטתי לעזוב. הסתובבתי קצת. חיפשתי את עצמי. כל הזמן רציתי ללמוד עיצוב, פשוט חשבתי שקודם כל אני צריכה ללמוד תואר, ואח"כ ללמוד עיצוב. אבל הבנתי שזה טיפשי, אם אני רוצה עיצוב אלך ללמוד עיצוב. בחודש אלול התחלתי ללמוד עיצוב אופנה בתל אביב.
היתה לי מורה טובה, ואני הייתי תלמידה מאד רצינית. שבועיים אחרי שהחלו הלימודים היכרתי את יחיאל… בחנוכה כבר התחתנו. וחודש אחרי החתונה פתחתי את העסק.

כלומר ממש בתחילת הלימודים?
כן.

מהכסף של החתונה הלכנו וקנינו מכונות תפירה תעשייתיות, קניתי ציוד. אמא שלי מאד דחפה אותי לא להתמהמה. להתחיל מיד לתפור ולמכור. אחרי השיעורים, אחת לשבוע הייתי הולכת לנחלת בנימין קונה בדים וחומרים ובונה דגם אחד חדש.

רוכסנים - יום האישה הבינלאומי - רבקה קליין 'עיצוב חופשי'

.

זהו. ככה התחיל העסק שלי. מכרתי בגדים. התחלתי עם חצאיות כי הייתי בתחילת הלימודים וזה יותר קל לתפור. כשסיימתי כבר יכולתי לעצב, לתפור ולמכור שמלות יפות, מיוחדות ומורכבות יותר.
מכרתי בגדים. התחלתי לעשות מכירות ביתיות. השתתפתי בירידים.

אחרי קצת פחות משנה נולדה ביתי הראשונה. והמשכתי. העובדה שהתחלתי מאד מהר עם העסק ולפני שהקמנו משפחה, זה המפתח מבחינתי. כי הילדים נולדו לתוך עסק משפחתי קיים. העסק היה פה לפניהם, והם השתלבו בתוכו. הם חלק. כשהם היו תינוקות יונקים, הם פשוט היו איתי בסטודיו למעלה. בבוקר כשהתינוקות ישנים הרבה זה יופי בשביל לעבוד בעסק…

נראה לי שלמישהי עם ארבעה ילדים שתרצה להקים עסק כיום, זה יהיה נורא קשה. איך משלבים בין הדברים? אצלנו זה חלק מהחיים שלנו. בהתחלה היו לנו שני חדרים בלבד. חדר שינה וסטודיו. אח"כ כשהילדים נולדו הוצאנו את הסטודיו אבל הוא במרחק של חמש דקות הליכה מהבית.  לפני ארבע שנים, בנינו את הבית שלנו וייעדנו את כל הקומה העליונה לסטודיו ולמשרד. זה חלק מהבית.

 

חיפשתי להבין איך יכול להיות שהיא כזו עצמאית ויזמית. מאיפה זה מגיע? מהבית?

לא. אף אחד במשפחתי אינו בעל עסק. אין לי מודל מהבית. אבל יש לי גב מלא מכל המשפחה. הם דואגים לי, הם מביעים חששות מתוך דאגה אמיתית, אבל הם לא עוצרים אותי, לא מעכבים אותי. הם מעריכים, מעודדים, מאד עוזרים. הם נותנים תמיכה משמעותית בי. בנו. ובעסק.

תמיד הייתי קצת שונה. תמיד הייתי דעתנית. קראתי הרבה. ניסיתי הרבה. תמיד חיפשתי דרכים שאחרים לא הלכו בהם. אם אפשר לעשות משהו בדרך מעט שונה, אני אבחר בה.
זה מאתגר אותי, וכשזה מצליח זה מאד כייף לי.
אני לא יכולה כשמישהו אומר לי מה לעשות!

המממ… אז איך יחיאל מסתדר עם זה?

הוא? פשוט אוהב אותי!  אומרת ומחייכת.
תראי ככה הוא מכיר אותי, מההתחלה. זה מה שאנחנו עושים יחד מההתחלה.
העסק גדל, ומצליח, עם זה אי אפשר להתווכח. זה לא אומר שזה לא קשה.
יש לזה מחירים. אבל זה כייף, יש סיפוק, וגם יש תגמול חומרי.

 

איזה מחירים אישיים אתם משלמים בגלל שיש עסק רציני בבית?

אני אתן לך שתי דוגמאות.

1.  מחיר קטן שאני משלמת. זה כשיחיאל מכין לילדים אוכל שאני לא אוהבת. קל ומהיר כזה. כמו אורז לבן, פסטה. צ'יפס. אני משתדלת להכין מרק, אורז מלא, ירקות. אבל המאמץ של לבשל לכל המשפחה מראש הוא גדול מדי, יש לי כל כך הרבה מה לעשות, שאני מוותרת על העקרון הזה. לא נורא. זה ויתור קטן. אני שמחה מאד שהוא איתם. הם כל כך מחוברים אליו. הוא נוכח בחיים שלהם וזה כל כך חשוב. הייתי שמחה אם אבא שלי היה יכול להיות איתנו כל כך הרבה. זה מה שחשוב באמת וזה מאד משמח אותי.

אוכל - יום האישה הבינלאומי - רבקה קליין 'עיצוב חופשי'

2.  מחיר גדול יותר שהוא משלם, זה כשהעסק שלנו עלול להתנגש עם הקריירה שלו. בסופו של דבר הוא עובד, ואם מזדמנת אפשרות לקידום בעבודה, הוא צריך לשקול את זה מול המחוייבות שלו גם לעסק וגם לבית ולמשפחה. הוא לא יכול לקבל החלטה שמנותקת מהצורך שלי להיות מחוץ לבית ולפתח את העסק. זו התלבטות. יש ויתורים.

 

מתי הפסקת לייצר בעצמך ועברת לייצר במתפרות?

אחרי כשנתיים העסק גדל, התחלתי למכור בחנויות של מעצבים. בירושלים, פתח תקווה, מודיעין, רחובות. היו לי מתפרות שהיו תופרות עבורי. גם אמא שלי פתחה חנות אצלה בבית. ומאד עזרה לי לייצר עוד הכנסות ולהביא עוד לקוחות לקו האופנה שלי. כל הזוגות הצעירים מקבלים תמיכה ועזרה מההורים בתחילת הדרך. זו היתה הדרך של אמי לעזור לנו. וזו היתה עזרה ענקית! וגם הבעת אמון מדהימה. אני חושבת שזה שווה פי כמה וכמה מסיוע כספי כי זה משהו שבנה אותי בסופו של דבר להתמודד עם החיים באופן עצמאי.

את האופנה שלי כיוונתי לנשים דתיות. כשאני התחלתי ב-2006 לא היה היצע גדול של בגדים שהם גם צנועים וגם מעוצבים. היה ואקום, ואני נכנסתי בואקום הזה.

אבל לא יכולתי לתת מענה לכולם. לקלוע לטעם של כולם, לתקציב של כולם, לכל המידות. היכולת שלי היתה מוגבלת, והצורך בשוק היה אדיר. נשים שלא מצאו בקולקציות שלי את מה שהן חיפשו, רצו לתפור בעצמן, והן ביקשו ממני ללמד אותן לתפור.

תפירה - יום האישה הבינלאומי - רבקה קליין 'עיצוב חופשי'

אחת השכנות ביקשה כמה פעמים שאלמד אותה, ואני אמרתי 'עיזבי. זה לא בשבילי. אני מעצבת. אני לא מורה'. הייתי כל כך עסוקה עם העסק, מתפרות. חנויות. מלאים. מכירות. לקוחות. עוד דגמים. עוד עיצובים. תזרים מזומנים. וכמובן הבית והילדים. כבר הייתי אמא לשלושה ילדים.

אבל בלילה התחלתי לחשוב איך בכל זאת אני אוכל לעשות את זה.

התחלתי בפרסום. קודם כל פירסמתי שאני פותחת קורס תפירה. עוד לא היה לי כלום. אבל רציתי לגשש את הדופק, להבין מה הצורך בשוק.

פירסמתי והתחילו להתקשר לקוחות. הייתי צריכה להמציא מה הקורס, וכמה הוא עולה. המצאתי!
12 שיעורים. 780 ₪ לכל הקורס. הקורס התמלא ואני רצתי לקנות מכונות תפירה מיד שנייה.

בהתחלה חשבתי רק על קבוצה אחת. כשראיתי שיש הרבה התעניינות החלטתי לעשות שלוש קבוצות. קבוצה למתחילות, קבוצה למתקדמות וקבוצה לנערות. בפועל תוך שמונה חודשים פתחתי 11 קבוצות. אחרי 8 חודשים יצאתי להפסקה קצרה של חופשת הלידה של הרביעי. 

וככה בעצם נולד בית הספר 'עיצוב חופשי'. המטרה שלי בבית הספר לתת לכל אחת את הכלים הכי טובים ופשוטים כדי שהיא תוכל לתפור לעצמה כל בגד שהיא רוצה שיתאים לה במידות שלה בסגנון שלה ובמחיר שנכון לה.

נהניתי מזה מאד. זה התאים לאג'נדה שליכי החלום שלי זה לאפשר לכל אחת ללבוש את הבגדים שהכי מתאימים לה מכל הבחינות – גם סגנון גם מידה גם צניעות וגם מחיר. כשאני מלמדת אני בעצם נותנת להן את האפשרות לעשות לעצמן את מה שהכי מתאים להן.

החלטתי לעשות רק את זה בעסק. אבל היו לי המון מלאים של בגדים שייצרתי.

פתאום, בסוף שבוע אחד מתקשרת לאמא שלי מישהי ומבקשת לקנות ממנה את כל הסחורה. הכל! בדיוק בזמן. מכרתי לה את הכל. והפסקתי לייצר.

 

את רוצה לומר לי שהפסקת לעצב ולתפור?

השתגעת? מה פתאום? אני לא יכולה להפסיק. אני תופרת המון. לעצמי. לילדים. למשפחה שלי. אבל אני כבר לא מייצרת בעסק. רק תופרת בשבילנו. בשביל הכייף. זה די מדהים, ביום שאני תופרת אני מרגישה שזה היה יום מאד פרודוקטיבי. יצרני. כאילו שבשאר הימים בהם אני מנהלת או מלמדת אני לא… חחח…

מכנסי בנים - יום האישה הבינלאומי - רבקה קליין 'עיצוב חופשי'

בינתיים הסתבר לי שחלק מהנשים שלמדו אצלי לתפור לא באמת משתמשות בידע הזה. הן מתרחקות מהאווירה בסטודיו ומהשעות של התפירה המשותפת ולא עוסקות בזה יותר. חיפשתי דרך לפשט להן את התהליך. להקל עליהן. ופיתחתי סרגל גזרות. אני כל הזמן חושבת איך לעשות את התחום יותר נגיש. והנה יש לי מוצר חדש בעסק שאני יכולה להציע ללקוחות שלי. זה גם מכניס לי עוד כסף לעסק וגם נותן ערך עצום ללקוחות.

השלב הבא בהתפתחות היה כהתחלתי לכתוב בלוג
לפרסם פוסטים עם רעיונות לקראת שבת, חגים, מועדים, שמחות. עם דוגמאות של דברים שתפרתי. והסברים ותמונות.

בעקבות הבלוג התחילו להתקשר נשים שביקשו שאגיע אליהן, הן הבטיחו שהן תארגנה קבוצה ואני רק צריכה לבוא ללמד. אחת התקשרה ממצפה רמון. אבל אני לא יכולתי לסוע כמה שעות לכל כיוון. זה ניהול זמן מאד לא יעיל מבחינתי. אז מה כן? התחלתי לצאת ללמד מחוץ לסטודיו שלי במקומות שהנסיעה אליהם לוקחת כחצי שעה בלבד.

וכשהביקוש עלה, בערך אחרי שנה וחצי התחלתי ללמד בקורסים אונליין. זה נשמע קצת כמו ללמוד שחיה בהתכתבות אבל זה לא. זה הולך נפלא. עבור חלק מהן זה טוב יותר אפילו משיעור תפירה בקבוצה!! הן מאד מרוצות. והן מצליחות. בדיעבד גיליתי שזה הרבה יותר טוב, כי הן מרגישות שיש להן שיעור פרטי ממש. אז עכשיו יש לי קורסים אונליין.

אך הביקוש המשיך לעלות, הקורסים היו מלאים ואני התחלתי להתעייף. אז פתחתי קורס להכשרת מורות ללימוד תפירה בשיטה שלי. וזה כבר קורס יותר יקר, כי המורות האלו הפכו לסוג של זכייניות בעסק שלי. וככה יש לי כעת 15 מורות ברחבי הארץ.

בגדים רבקה קליין, עיצוב חופשי - יום האשה הבינלאומי

וככה כל מדרגה שהעסק שלי טיפס בה ועלה, זה בעצם עוד מוצרים בעסק ועוד הכנסות. וזה מצליח כי כל מוצר /שירות כזה הוא מענה מדוייק לצורך של הלקוחות שלי. זה באמת נותן להן ערך. נותן להן את מה שהן רוצות.

וכשגם זה הצליח, השאיפות שלי גדלו עוד יותר. רציתי עוד לגדול. התעורר הצורך להבין עוד בעסקים ובשיווק, נחשפתי לעולם השיווק ולייעוץ העסקי. התחלתי לקחת ייעוץ עסקי ושיווקי. והתחלתי להשקיע בפיתוח שלי כבעלת עסק. תמיד הייתי אמיצה, אבל עכשיו אני יותר. תמיד הייתי נחושה אבל עכשיו אני יותר. גם אם "נולדים עם זה" חייבים להמשיך לפתח "את זה". העסק דורש התפתחות מתמדת כל הזמן. אי אפשר לעמוד במקום. הגעתי עם תכונות מסויימות אבל אני כל הזמן מפתחת ומשכללת את היכולות שלי ואת התכונות האלו.

מה התכונות שעוזרות לך להצליח?

תשובה בנאלית, אבל אמיתית לגמרי:

  •   נחישות.
  •   עצבים של ברזל.
  •   לא לוותר. אם משהו לא מצליח לי בדרך אחת, אני מנסה שוב בדרך אחרת.
  •   עקשנות – אם אני החלטתי אז זה מה שיהיה, ויהי מה.
  •   אני ורסטילית ומתאימה את עצמי למי שאני מדברת איתו. אני בקלות מתחברת לכל אחד.
  •   כשמשהו לא הולך לי, אני מתבאסת לשתי דקות, וממשיכה הלאה.

ספרי לי על משהו שלא הצליח לך?

פניתי לחברת טלמיטינג שיעזרו לי עם המכירות. השקעתי שם הרבה כסף, ולא רק שזה לא הצליח והכסף ירד לטימיון, הם גם שרפו לי כמה לידים טובים. זה ממש ביאס אותי אבל לא ליותר מדי זמן. התעשתתי, לקחתי שתי נשים שעובדות מהבית, לימדתי אותן, והן עושות לי מכירות של קורסי תפירה.

מה המפתח שלך להצלחה?

בגדול, הפורמט שבו התחלתי את קורסי התפירה חוזר על עצמו בכל דבר שאני עושה. אני קודם מוכרת רעיון על הנייר ואח"כ מפתחת את המוצר. מפרסמת רעיון חדש, מקבלת פניות של לקוחות, מגששת את הדופק, בודקת את הצורך, סוגרת מכירה, ואז מתאימה את המוצר או השירות בדיוק לצרכים של הלקוחות.

מה עוד?

לא לפחד לדבר על כסף ולומר שאת רוצה כסף. אני רוצה שיהיה לנו כסף. זה יאפשר לי לעשות הרבה טוב, לקהילה, למשפחה הרחבה, לילדים שלי, ולנו.  🙂

מה הכי חשוב לדעתך בעסק?

שיווק ומכירות. אני חושבת שרוב האנשים לא אוהבים לעשות את זה. אני למדתי שזה חשוב, ולמדתי לאהוב את זה.

איזה מסר היית רוצה להעביר ליזמיות?

יש לי שניים:

1.   הפחד תמיד נמצא. אנשים חושבים שאני לא מפחדת. אבל זה לא נכון. יש לי הרבה פחדים. ככל שהעסק גדל, ההשקעות גדלות. ההוצאות גדלות. הסיכונים גדלים. זה מפחיד. אבל אני לא נותנת לפחד לעכב אותי, הוא הולך לצידי, שומר עלי, אבל לא מפריע לי. לא לתת לפחד לנצח.

2.   אל תחכו שהכל יהיה מושלם, כי אחרת לעולם לא תצאו לשוק. להתחיל. להתחיל מהר. להתחיל עכשיו.

רבקה קליין, עיצוב חופשי - יום האשה הבינלאומי

אז רבקה, מה את אומרת, את עסק קטן?

אולי את צודקת. עכשיו כשאני שומעת את עצמי מספרת לך על הדרך שלי, אולי את צודקת. התחלתי כעוסק פטור, גדלתי לעוסק מורשה והיום … אני חברה בע"מ.

וזה לא מספק אותי. אני רוצה עוד. רוצה בגדול. יש לי שאיפות מאד גדולות. ככל שהעסק גדל כך גם השאיפות שלי גדלות.

את מודל מעורר השראה. תודה רבקה. כל כך צעירה וכבר עם כל כך הרבה ניסיון וחוכמת חיים!

 

ומבחינתי זה הדבר. מי שיכולה לראות את העתיד שלה, לדמיין אותו, ולצעוד לקראתו ללא לאות, יש לה סיכויים להגיע אליו. מי שלא מצליחה לראות אותו, ולא מצליחה לדבר עליו בקול רם, הסיכויים שלה קטנים באופן משמעותי.

בהצלחה לכולכן
ויום האישה שמח!

This entry was posted in One Man Biz, בלוג, כללי and tagged , , , , , , . Bookmark the permalink.