תגידו לו שאני אמרתי !

אין בעל עסק עצמאי שעובד איתי, או שלמד באחד מהקורסים שלי שלא שמע ממני את ההמלצה החד משמעית והגורפת: 'תדפיסו כמות קטנה של כרטיסי ביקור ו/או פלאיירים. ואם בית הדפוס יגיד לכם שזה יותר משתלם להדפיס 1,000 עותקים, תגידו לו שמיכל אמרה שהיא לא מרשה'.

 

תגידו לו שאני אמרתי - על עבודה עם בית דפוס
http://tiaknight.deviantart.com/art/mom-because-i-said-so-369730569

הכל התחיל כשהגעתי ערב אחד לקבוצת נטוורקינג כאורחת, ועל הכסא חיכה לי פלאייר קטן וקצת מכוער. בואו נתפשר על סתמי. שכל מה שבא לי לעשות איתו זה להשליך אותו על הרצפה. אבל זה לא נעים, בעל העסק שחילק לכולנו את הפלאייר הזה ייעלב. הוא נמצא כאן איפשהו בחדר. חוצמזה שזה גם מלכלך.
לא שאני מבינה, איך הוא לא נעלב כשאני ממקמת עליו את ישבני… נו טוב. מילא.

מאוחר יותר, במהלך הסבב להצגה עצמית בשישים שניות, נעמדה מאמנת אישית מרשימה ומעניינת. בהפסקה ניגשתי אליה וביקשתי כרטיס ביקור.
היא אמרה: 'אבל הנחתי לכולם על הכסא פלאייר'.
"אה…" גימגמתי מולה "היה נדמה לי שהשם המופיע בפלאייר שונה מהשם שהצגת את עצמך…"
'זה נכון, זה בגלל שהתגרשתי בשנה שעברה.' היא ענתה.
"אז למה את עדיין מחלקת את הפלאייר הלא מעודכן הזה?" שאלתי (ונמנעתי מלהוסיף לו מילות תיאור אחרות).
'כי נשארו לי עוד כמה מאות עותקים.'

תגידו לו שאני אמרתי - פוסט על הדפסות של חומרים שיווקיים בבית דפוס

תעצרו רגע! תחשבו על זה.
פלאייר בגודל A5 בהדפסה צבעונית דו צדדית באלפי עותקים עולה כ-400 ₪ !!!
אם הוצאתם לפני שנתיים 400 ₪ (הוצאה שיווקית המוכרת במס כמובן, והנמצאת בהישג הכיס של כל בעל עסק קטן) ונשארו לכם עד היום עוד 1,000 עותקים שהפכו כבר ללא רלוונטיים, זירקו אותם למיחזור, או תנו אותם לגן הילדים הקרוב לעבודות יצירה. בלי היסוס בכלל.
השקיעו בנוסח חדש, בעיצוב חדש. בהדפסה חדשה. התרעננו. זה יהיה לכם יותר כייף. ויהיה עבור העסק שלכם הרבה יותר אפקטיבי.
ואל תשכחו להזמין הפעם כמות קטנה יותר. כדי שתוכלו בעוד שנה להתחדש שוב, בלי לזרוק, פשוט כי תיגמר לכם הכמות…

והנה היום, בדרך לביקור בחדר השירותים של בית קפה תל אביבי, ממש ליד דלת הכניסה לשירותים היו מונחים פלאיירים וכרטיסי ביקור. כיוון שהייתי עם בני הקטן, הוא התעניין בכרטיס אחד, שבגב הכרטיס היה איור מאד יפה של פסנתר. הרשיתי לו לקחת אחד.
וכעת, שעת ערב, הכרטיס מונח לפני על הדלפק במטבח. אני הופכת בו, מתעמקת ומגלה להפתעתי ש… חחח…
זה מורה לפסנתר. כשהוא הדפיס את כרטיסי הביקור הוא היה סטודנט שנה ג' ב'רימון'.
מאז הוא כבר בטח סיים את הלימודים שם… כי היא מחק את בטוש שחור את המילים 'סטודנט שנה ג"

תגידו לו שאני אמרתי - פוסט על הדפסות של חומרים שיווקיים בבית דפוס

נו? לא שווה להדפיס כרטיסים חדשים שעליהם יירשם בגאווה 'בוגר בי"ס רימון מלמד פסנתר ותיאוריה' ???

ואם כבר מדברים, אז…כשאתם מזמינים כרטיסי ביקור ב-200 עותקים בלבד (על-פי ההנחייה לעיל), שלמו רק חצי מהסכום מראש, ואת היתרה, רק אחרי שתקבלו את הכרטיסים ותראו שהכל בסדר איתם. כי אחרי ששילמתם על הכל מראש, מה אתם כבר יכולים לעשות?
בידקו שאף אות לא "נסתמה" עם יותר מדי צבע. בידקו שהלמינציה לא מתקלפת. שהצבעוניות יצאה בדיוק כמו שרציתם, שהסכין שחתכה את הכרטיסים לא השאירה קצוות מחוספסים, ולא חתכה 'על העוקם'. בקיצור, בדקו שאתם אוהבים מאד-מאד את התוצאה. אם לא, תנו לדפוס לתקן את שדורש תיקון, ורק לאחר מכן שלמו. זה מגיע לכם. אתם משלמים על מוצר שצריך לייצג אתכם נאמנה.
כי מה שחשוב זה לא איך עיצבתם את הכרטיס, אלא איך בסוף התוצאה כולה נראית, ומה היא משדרת ומעידה עליכם.

בהצלחה!

 

This entry was posted in One Man Biz, בלוג and tagged , , , , . Bookmark the permalink.