הלו? עם מי אתם מדברים? עם כ-ו-ל-ם!

היום התקשרה לקוחה חדשה, שקיבלה הפנייה מבן זוגה שחושב שהיא צריכה לדחוף את העסק שלה קדימה. היא מטפלת מאד מנוסה, עם הרבה שנות ניסיון והכשרה, עם קליניקה פרטית פעילה וגם חצי משרה בקופת חולים ועל פניו נשמע כאילו היא לא זקוקה לסיוע שלי.

אבל, היא היתה רוצה עוד 20 לקוחות בחודש. זה לא מעט. זה נשמע לי כמו רבע משרה לפחות שעדיין פנויה… לא?

הפוטנציאל עוד לא מומש, ממש כמו שאמרו לנו המורות בבית הספר. זוכרים?

טוב, אז דיברנו, שאלתי שאלות, היא סיפרה לי את הסיפור שלה, הקשבתי. ובין השאר היא כמובן אמרה שהיא מטפלת בכולם. או ליתר דיוק בכ-ו-ל-ם!

אני מטיפה לבחירה. בחירה בדרך. בחירה במיקוד.

גם היום, כמו תמיד, נתתי את הדוגמה של במבה. אני מאד אוהבת את הדוגמה הזו, כי כולם מכירים אותה. כ-ו-ל-ם!

במבה, זה מוצר שנולד כחטיף לילדים, אבל כמעט כ-ו-ל-ם אוכלים (צורכים) אותו בפועל. כשבני היה תינוק הופתעתי לגלות שאמהות לעוללים בני כמה חודשים נותנות להם במבה, בתירוץ שזה מפתח את המוטוריקה העדינה (אתם יודעים, לשלוח את היד, להכניסה לשקית, לאחוז באצבעות, להוביל אל הפה וחוזר חלילה). אז מי צורך במבה? תינוקות. ופעוטות בגן. כמובן שילדים זוללים במבה כחטיף. וכך גם בני נוער. וחיילים. ואנחנו ההורים, שזוללים מהשקיות של ילדינו. וסבים? פעם היה לי סבא במשפחה שחיסל כל יום שקית במבה. פשוט כי זה היה אחד המזונות שהיה לו קל ללעוס…

בקיצור, מה אני רוצה לומר? שקהל המטרה המפולח של במבה הוא בעצם… כ-ו-ל-ם.

אבל עם מי הם מדברים? אסם? המותג במבה? מנהלי השיווק של המותג? אל מי הם פונים? על מי הם חושבים כשהם מעלים קמפיין?

הם חושבים על ילדים. מדברים עם ילדים. ילדים ממש. צעירים. כאלו שנמצאים בכיתות הראשונות של בית הספר. בטח בכיתות ב'-ד' (גילאי 8-10). רק ילדים.

לקהל הזה, של הילדים, שעליהם חושבים אנשי השיווק כשהם מעלים קמפיין קוראים קהל היעד התקשורתי. כלומר, החברה בוחרת במיקוד, ומנסחת את המסרים שלה, מעצבת את האריזות שלה ומארגנת את כל התקשורת השיווקית שלה על פי הבחירה הממוקדת הזו, ופונה רק לילדים.

האם זה אומר, שבגלל שהם פונים רק לילדים אנחנו לא אוכלים במבה? לא. להיפך.

הם מפרסמים רק לילדים. וכ-ו-ל-ם צורכים.

הבנתם את הקשר בין קהלי היעד השונים?

קהל הצרכנים באמת יכול להיות רחב. אבל קהל היעד התקשורתי חייב להיות מאד ממוקד, ועבורו צריך לנסח מסרים ברורים.

איך משליכים את סיפור הבמבה על עולם העסקים הקטנים והבינוניים, בו אין מותגים גדולים ולא תקציבי ענק?

או, אז בואו נדבר על אימון.

מי צריך אימון? כ-ו-ל-ם!!

בני נוער שזקוקים להכוונה חברתית או לסיוע בלימודים. סטודנטים שמחפשים כיוון מקצועי. שכירים שמחפשים למצוא איזון בחיים ולארגן את המטרות שלהם. עצמאיים שזקוקים לסיוע בהובלת העסק קדימה. נשים. גברים. צעירים. מבוגרים. כאלו שרוצים לפתוח בקריירה שנייה. כאלו שעומדים בפיתחו של שינוי. שינוי הרגלים. שינוי בזוגיות. שינוי. אימון מתאים לכ-ו-ל-ם, נכון?

אתם יודעים כמה מאמנים אישיים ועסקיים יש?

וכמה עולה מילת חיפוש (בגוגל) 'אימון אישי'?

אני אומרת, שבחירה בקהל יעד תקשורתי ממוקד, תייצר בהירות לגבי הייחודיות שלכם, תמגנט לקוחות פוטנציאליים, יהיה לאנשים קל יותר להבין מה אתם עושים, במה אתם מיוחדים ובמה אתם שונים מאחרים. יהיה לכם יותר קל לנסח מסרים שיווקיים ותכנים שיווקיים. יהיה לכם אפילו זול יותר לפרסם (תבדקו, כמה עולה מילת חיפוש 'דיקור' או 'רפואה סינית', מול כמה עולה מילת חיפוש כמו 'דחיינות' או ADHD למבוגרים'). אני מבטיחה לכם ששתי המילים האחרונות זולות משמעותית מן השתיים הראשונות, כי עליהם כ-ו-ל-ם רבים.

דוגמה: הנה מאמן אישי שפונה רק לאנשים שסובלים מדחיינות ומציע להם לסלק את הדחיינות מחייהם. זה יפתור להם המון בעיות. לחלק הוא יפתור את בעיות השיווק של העסק. לחלק את הגבייה בעסק. לחלק את הסיום של התזה. לחלק את החובות בגין אי תשלום חשבונות. לחלק את העמידה בלוחות זמנים בהגשת פרוייקט וכו'. אז בעצם הוא מטפל ב-כו-ל-ם. ועוזר לכולם. אבל המיקוד? קהל היעד התקשורתי הוא רק הדחיינים.

בפעם הבאה אספר לכם את המשך השיחה – איך עשינו אחת לשנייה גם איבחון הדדי של מה שכואב תוך כדי שיחת הטלפון.

ובינתיים, מי קהל היעד התקשורתי שלכם?

רוצים עזרה בבחירתו? אני כאן בשבילכם.

This entry was posted in בלוג. Bookmark the permalink.